השמנת יתר חולנית (Morbid Obesity) הינה תופעה הנפוצה בכל העולם ונחשבת היום גורם המוות השני בחשיבותו לאחר עישון. בישראל כמעט 50% מהאוכלוסייה סובלים מהשמנת יתר חולנית והתופעה שכיחה יותר בקרב נשים. במצב של השמנת יתר (BMI >40), בניגוד לעודף משקל, דיאטות אינן פתרון ועל כן הפתרון האפקטיבי ביותר הוא ניתוח, והוא נחשב יחסית לפתרון מוצלח המפחית משמעותית את התמותה והמחלות הנלוות. ניתוחים אלה נקראים "ניתוחים בריאטריים" והם כוללים שלושה סוגים: קיצור קיבה, התקנת טבעת מתכווננת לקיבה ומעקף קיבה. ניתוחים אלה הם יחסית מורכבים ולעיתים כרוכים בסיבוכים, חלקם בלתי נמנעים, אולם חלקם נובעים מהתרשלות של הצוות המטפל. רשלנות רפואית בניתוחים בריאטריים יכולה להתרחש בשלושה מועדים: 1. לפני הניתוח– ראשית יש לבחון האם קיימת התוויה לביצוע הניתוח, כלומר האם המנותח עומד בקריטריונים המתאימים לביצוע הניתוח והמפורטים בחוזר מנהל הרפואה של משרד הבריאות (27/2012), כגון: BMI מעל 40, או 35 < BMI < 40 עם לפחות אחת המחלות הנלוות כגון: יתר לחץ דם, מחלת לב איסכמית, כבד שומני ועוד או כאלה שעברו ניתוח בריאטרי קידום ​ כמו כן יש לבצע ההערכה טרום ניתוחית. על ההערכה להתבצע במרכז בריאטרי המנוהל ע"י כירורג. מדובר למעשה בוועדה של צוות רב תחומי הכולל בין היתר דיאטנית, פסיכולוג, רופא ומרדים, אשר תעביר ממצאיה לביה"ח המנתח. חשוב לזכור שלא כל בי"ח רשאי לבצע ניתוחים אלה, אלא רק בי"ח שבו קיים מרכז בריאטרי. כמו כן, יש לבצע בדיקות קליניות (הדמיה ומעבדה) טרם קבלת ההחלטה לביצוע הניתוח. ואף יש צורך בהערכה פסיכיאטרית והדרכה תזונתית המתחילה עוד לפני הניתוח. כמובן שטרם ביצוע הניתוח, יש להסביר למנותח את מלוא הסיכונים והסיכויים הכרוכים בפרוצדורה כזו, ועליו לחתום על טופס הסכמה לאחר שקרא והבין את שהוסבר לו. 2. במהלך הניתוח– ביצוע הניתוח באופן רשלני, כגון: תפירה הדוקה מדי העשויה לגרום להיצרות יתר של הקיבה; השארת מכשירים בקיבה העשויים לגרום לדלף או נקב; השארת קיבה קטנה מדי; אי שימוש בגליל במהלך הניתוח אשר יבטיח את גודל הקיבה; הידוק בלתי מספק של הטבעת שיוביל בהמשך לנפילתה ויצריך ניתוחים חוזרים ועוד. חשוב לזכור, כי לא כל סיבוך של ניתוח הינו תוצר של רשלנות רפואית ועל כן יש לבחון כל מקרה לגופו. 3. לאחר הניתוח– חובה לערוך מעקב לכל מנותח במרכז הבריאטרי או במסגרת רב תחומית בקהילה שיכלול בין היתר ייעוץ והדרכה ומעקב ע"י דיאטנית לפחות 6 מפגשים בשנה הראשונה; מעקב פסיכולוגי; מעקב רופא משפחה וביצוע בדיקות תקופתיות ובפרט מעקב סכרת, חסרים תזונתיים ובריאות העצם. כאמור לא כל ניתוח כושל הינו תוצר של רשלנות רפואית ועל התובע יהיה להוכיח קיומו של קשר ישיר בין הנזק הרפואי שנגרם לו ובין התנהלותו הרשלנית של המטפל. על כן אם עברת ניתוח בריאטרי ונגרם לך נזק, מומלץ להיוועץ בעו"ד בעל ידע בתחום לבחינת סיכויי תביעתך. המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ו/או רפואי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.

רשלנות רפואית הינה מתן טיפול רפואי, תוך חריגה מסטנדרט רפואי מקובל והפרת חובת הזהירות המוטלת על נותן הטיפול (רופא) בצידו נגרם נזק למקבל הטיפול (חולה) ועל כך זכאי הוא לקבל פיצוי מהמזיק. כדי להגיש תביעה ברשלנות רפואית יש צורך בהתקיימות שלושה תנאים מצטברים: הפרת חובת הזהירות, גרם נזק וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק. ישנם מצבים בהם עומדת לתובע עילת תביעה נוספת, היכולה להתגבש אף אם הטיפול הרפואי שניתן לא חרג מהסטנדרט הרפואי המקובל. עילה זו נקראת "הסכמה מדעת", והיא קבועה בסעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, וכן בחוזרי מנהל הרפואה של משרד הבריאות (חוזר מס' 23/2010). על פי דוקטרינה זו על התובע לתת הסכמתו מדעת לטיפול הרפואי מתוך הבנה, ולאחר שקבל והבין את ההסברים הנדרשים לקבלת ההסכמה ולא רק מתן הסכמה טכנית שהינה פרוצדורלית בלבד (חתימה על טופס ההסכמה לביצוע הפעולה). במצב כזה על התובע נטל ההוכחה כי אילו קיבל הסברים נאותים, וידע מהם הסיכונים הכרוכים בטיפול רפואי זה, סביר כי היה שוקל מחדש את מהות הטיפול הרפואי שהוצע ובהתאם לכך מקבל החלטה האם לבצעו או לא. חשוב לזכור כי אין מדובר בטיפולים מצילי חיים, אלא בטיפולים בהם קיימת אופציה טיפולית חלופית, ניתוחים אלקטיביים או ניתוחים קוסמטיים. המבחן שאומץ ע"י בתי המשפט הינו מבחן משולב הבוחן מה היה עושה המטופל הספציפי (התובע) תוך הפעלת מבחן ההיגיון והשכל הישר ותוך התחשבות בסוג הניתוח, מידת הנחיצות, הסיכונים וסיכויי ההצלחה. ולכן, גם אם טרם הניתוח חתם התובע על טופס ההסכמה, הרי שטופס זה לכשעצמו אינו מספק על מנת לדחות עילת תביעה זו, וביהמ"ש בודק מהם ההסברים שניתנו או לא ניתנו לתובע. עילת תביעה נוספת שהינה יציר פסיקה ומקורה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו (ללא בסיס חוקי ספציפי) הינה "פגיעה באוטונומיה" והיא קיימת במקרים בהם לא ניתן להוכיח את הקשר הסיבתי לנזק, כפי שקיים בעילת "הסכמה מדעת", ויכולה להתקיים אף אם עילת "הסכמה מדעת לא מתקבלת. פגיעה באוטונומיה הינה עילה עצמאית שמטרתה לפצות את התובע רק בגין כך שלא קבל הסברים, אף אם לא היו להסברים אלה השפעה מעשית על קבלת ההחלטות בנוגע לטיפול הרפואי הספציפי. כמו כן אין מטרתה של עילה זו לפצות את התובע על מלוא נזקיו או החזרת המצב לקדמותו כפי שקיים בבסיס דיני הנזיקין, אלא פיצוי על הפגיעה באוטונומיה שלו בגין עצם הפגיעה האסורה בגופו בגין אי מתן הסברים אודות הטיפול הרפואי. עילה זו נדונה לראשונה בפס"ד דעקה (ע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים כרמל) שם הוכנסה אישה לניתוח בכף רגלה, ובמהלך ההכנה לניתוח עלה חשש לגידול בכתף, תוך כדי הרדמה היא הוחתמה על הסכמה לביופסיה ובמהלך הביופסיה נגרם לה נזק. שם קבע השופט אור ראש נזק חדש, המייתר את הצורך בהוכחת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות שמקורה באי קבלת הסכמה מדעת לנזק וקובע כי הנזק עצמו הוא פגיעה באוטונומיה ופסק לתובעת 15,000 ש"ח. בשנים האחרונות הולכת וגוברת נטיית בתי המשפט לפסוק סכומים משמעותיים בגין פגיעה באוטונומיה והסכומים עשויים להגיע אף לפיצוי של 250,000 ₪ בגין עילה זו בלבד. המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.

אחריות רופא משפחה - מתי מדובר ברשלנות הרפואית?​ רופא המשפחה הוא לרוב הגורם הראשון עימו נפגש החולה המגיע לקופת החולים, ורק לאחר מכן מופנה החולה לגורם מקצועי להמשך בירור וטיפול. רופא המשפחה נחשב "שומר השער הרפואי" של מטופליו שתפקידו לבצע את האיבחון הרפואי הראשוני, ולכן, הוא נדרש לידע נרחב בתחום הרפואה, והאבחון לרוב מתבצע בשיטת האלימינציה כלומר באמצעות אבחנה מבדלת לשלילת מחלות שונות עד לזיהוי המחלה ממנה סובל החולה. רופא המשפחה נדרש לסטנדרטים שונים מאלה הנדרשים מרופא מומחה או מרופא בבית החולים ומשכך עליו לנקוט בכל אותם אמצעי זהירות סבירים בהם היה נוקט רופא סביר, תוך שימוש בפרקטיקה המקובלת. אם כך, יש להבין מהם הסטנדרטים המקובלים וכיצד יכולה להתבטא רשלנות רפואית של רופא המשפחה? זיהוי המחלה והפניה לבדיקות מתאימות: על רופא המשפחה לבחון את תלונות החולה ובהתאם לכך לבחון האם יש צורך בביצוע בדיקות נוספות לאבחון המחלה.  אי אבחון של הסיבה השכיחה ביותר להיווצרות המחלה ייחשב כהתרשלות מצד הרופא המטפל, אולם עליו להביא בחשבון שייתכן ומדובר במחלה פחות שכיחה, ואז עליו להפנות לבדיקות משלימות ולביצוע אבחנה מבדלת. הדבר נכון פי כמה וכמה כאשר המטופל חוזר מספר פעמים עם אותן תלונות לרופא המשפחה, ללא כל שיפור בטיפול שניתן ואז תהיה חובה על רופא המשפחה להפנות להמשך בירור. כמובן שאין הכוונה שעל רופא המשפחה להפנות לכל הבדיקות האפשריות ויש לבצע את הבירור בהדרגה מהבדיקות הפשוטות יותר לבדיקות מורכבות יותר, אולם לעיתים ישנן בדיקות מידיות נדרשות כגון אק"ג, אותן יש לבצע בהקדם האפשרי. אי הפניה לביצוע בדיקות מתאימות עשוי אף לגרום ל"נזק ראייתי" כאשר המטופל יבקש להגיש תביעת רשלנות רפואית במקום בו לא בוצעה בדיקה מסוימת ולכן לא ניתן להסתמך על ממצאיה להוכחת התביעה. מעקב רפואי: רופא המשפחה נדרש להכיר את מטופליו, על כן, בתי המשפט קבעו כי עליו לבצע מעקב יזום אחר חולים הנמצאים בסיכון והפניה לבדיקות תקופתיות בהתאם לגילו של המטופל, גורמי סיכון, מחלות רקע (כדוגמת סכרת). המעקב הרפואי כולל בין היתר מעקב לחץ דם, משקל, בדיקות מעבדה, דם סמוי, ממוגרפיה. בחולי סכרת לדוגמא קופות החולים אף קבעו נהלים והנחיות בדבר מעקב אחר חולים סכרתיים במסגרת המרפאות. כחלק מהמעקב הרפואי נדרש רופא המשפחה להסביר לחולה את מצבו הרפואי, חשיבות ביצוע הבדיקות ומעקב סדיר ואף לקיים עמו דיון אודות הטיפול הנכון והמעקב המתבקש בנסיבות העניין. חוסר מעקב אחר ביצוע הבדיקות: כחלק מהמעקב הרפואי על רופא המשפחה לוודא כי המטופל הגיע לרופא המקצועי, וכן לעקוב אחר מתן תשובתו של הרופא המקצועי. בעניין זה קבע בימ"ש המחוזי בירושלים כי על קופות החולים לקבוע מנגנון שיבטיח שיתוף פעולה בין הרופאים המטפלים כדי שבהפניה יופיע כל המידע הרפואי הרלבנטי הנחוץ לרופא האחר, ואף ינחה את החולה אם לשוב אליו לאחר הביקור אצל הרופא האחר. הקפדה על רשומה רפואית: על רופא המשפחה חלה החובה לנהל רישום רפואי תקין בכל הנוגע לטיפול הרפואי שניתן, התרופות ומינונן וכמובן ההסברים וההנחיות שניתנו. לניהול רשומה רפואית מסודרת קיים ערך רפואי בהצגת תמונה מלאה של מצבו הרפואי של המטופל בכל שלב של המחלה, התפתחותה והשתלשלות הדברים ולאפשר מעקב שוטף ומתאים למטופל. מעבר לכך, קיים גם ערך משפטי ראייתי שכן הרישומים הללו מהווים ראיה אותנטית בזמן אמת בדבר הטיפול שניתן, האירועים שקרו והתפתחויות שהתרחשו. מערכת היחסים הנרקמת לעיתים במרפאות בין רופא המשפחה למטופל, מביאה רבים מלהירתע מלהגיש תביעה מחשש לפגוע ברופא המשפחה או שמא לא יוכלו לקבל טיפול בעתיד ע"י אותו מוסד רפואי, על כן חשוב לזכור כי התביעה מוגשת נגד המוסד המטפל (קופת החולים) ולא ספציפית נגד הרופא המטפל. משרדנו מנהל תביעות מול קופות חולים בהן קיימת רשלנות רפואית של רופא המשפחה, שבמספר מקרים הביאה לנזקים קשים למטופל ואף במקרה אחד לפטירת המטופל. המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.

אברהם בן 43, מעשן, חולה סכרת וסובל מלחץ דם שנים רבות היה במעקב רופא המשפחה בקופת החולים, קבל אירוע מוחי אשר הותיר אותו משותק בצד שמאל של גופו. האם מדובר ברשלנות רפואית? רשלנות רפואית הינה מתן טיפול רפואי, תוך חריגה מסטנדרט רפואי מקובל והפרת חובת הזהירות המוטלת על נותן הטיפול (רופא) בצידו נגרם נזק למקבל הטיפול (חולה). רשלנות רפואית כוללת בין היתר: מעקב רשלני, טעויות באבחון המחלה, אבחון רשלני, אבחון מאוחר, טעויות במתן תרופות ומינון מתאים, טעויות בניתוחים, נזקים הנגרמים במעקב הריון וסביב לידה, ועוד. כדי להגיש תביעה ברשלנות רפואית יש צורך בהתקיימות שלושה תנאים מצטברים: הפרת חובת הזהירות גרם נזק קשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק בראש זכויותיו של חולה או מטופל בטיפול רפואי על ידי רופא או צוות רפואי, כפי שנקבע בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, היא הסכמתו מראש ומדעת לטיפול הרפואי (למעט מקרים חריגים מצילי חיים). הסכמה זו כוללת בין היתר מידע על אופי הפעולה, טיפולים חלופיים העומדים בפני המטופל, סיכויי הצלחה של הטיפול, סיכונים אפשריים, סיכויי ההצלחה והנזק האפשרי העלול להיגרם כתוצאה מהטיפול. המידע צריך להינתן בשפה המובנת למטופל ובאופן ברור על מנת שיוכל לקבל הסכמה מדעת לטיפול הרפואי. על מנת להבין מהן הנסיבות שקדמו לטיפול הרשלני יש צורך באיסוף מלוא החומר הרפואי של המטופל, לעיתים קרובות אף יש צורך באיסוף תיקים רפואיים ישנים יותר וכל חומר נוסף על מנת לברר את המצב הרפואי לאשורו. בחינת שאלת הרשלנות נעשית בהסתמך על מה שהיה ידוע בזמן אמת במועד מתן הטיפול ולא בדיעבד. לחולה יש את הזכות לקבל כל חומר המתעד את הטיפול הרפואי שהוענק לו והמוסד הרפואי מחוייב לשמור חומר זה מספר שנים כקבוע בחוק. במקרה שהחומר הרפואי אינו נמצא הרי שהמוסד הרפואי יידרש לספק הסברים ולעיתים הדבר עשוי להביא לקבלת התביעה ללא צורך בהוכחתה, שכן נגרם למטופל "נזק ראייתי" המונע בעדו מלהוכיח טענתו. כדי להוכיח רשלנות רפואית וקשר סיבתי על התובע לתמוך תביעתו בחוות דעת רפואית מטעם מומחה בתחום הרפואה הספציפי, אשר תתייחס לכל אחד מיסודות הרשלנות, תבחן מהן החלופות הטיפוליות הקיימות והאם עמד הרופא באמת המידה המצופה מרופא מיומן וסביר. במקרה של אברהם, קבע בית המשפט כי קופת החולים (רופא המשפחה) התרשלה במתן מעקב רפואי הולם במשך מספר שנים על אף גורמי הסיכון שהיו באמתחתו של התובע, באופן שהוביל לאירוע המוחי ולנזק הרב שנגרם לתובע. עלות חוות הדעת מוטלת על הניזוק וכאשר מדובר על נפגע שאין לו אמצעים לממן הגשת חוות דעת רפואית, ניתן, במקרים חריגים, להגיש את התביעה ולבקש פטור מהגשת חוות דעת רפואית ומינוי מומחים מטעם בית המשפט. רבים נרתעים מלהגיש תביעה מחשש לפגוע ברופא או שמא לא יוכלו לקבל טיפול בעתיד ע"י אותו מוסד רפואי, על כן חשוב לזכור כי התביעה מוגשת נגד המוסד המטפל ולא ספציפית נגד הרופא. את התביעה בצירוף חוות הדעת הרפואית יש להגיש לבית המשפט המוסמך מהבחינה המהותית (סכום התביעה) והבחינה הפרוצדוראלית (דיני סמכות מקומית). ניתן כמובן, לפנות במישרין אל הגורם הרפואי הרשלן ולנסות לנהל משא ומתן עם חברת הביטוח המבטחת לסילוק התביעה מחוץ לכותלי בית המשפט. תהליך זה הוא זול יחסית לתובע, אולם עשוי לגזול זמן רב, אשר אינו עוצר את מרוץ ההתיישנות. רצוי לפעול ולבסס את התביעה קרוב ככל הניתן למועד גילוי הנזק. התיישנות תביעה המוגשת לפי פקודת הנזיקין (לרבות תביעה בגין רשלנות רפואית) מתיישנת לאחר 7 שנים מהיום שבו נגרם הנזק, בתביעת קטין, 7 שנים מיום שהפך לבגיר, כלומר מהגיעו לגיל 18. תביעת רשלנות רפואית היא תביעה סבוכה ומורכבת ומחייבת פנייה לעורך דין הבקי בעולם הרפואה והמשפט. המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.

מזל טוב !! את בהריון ההתרגשות בשיאה, אבל הנה מספר דברים שחשוב לדעת. לא אחת אנו נתקלים בסיפורים קשים על מומים שלא התגלו במהלך ההיריון או לידות שהסתבכו והותירו את התינוק והאם פגועים לשארית חייהם. בניהול מעקב הריון ומעקב לידה ישנם שני מטופלים: האישה והעובר. שניהם משפיעים אחד על השני ועל כן קיימת חשיבות רבה למעקב רפואי נכון ומסודר ועל האישה ובוודאי על הרופא לגלות ערנות רבה לכל שינוי. אז מתי בעצם נדע כי הייתה רשלנות רפואית? אי הפניה לבדיקות מתאימות במהלך ההיריון. כאמור, במהלך ההיריון נדרשת האישה לבצע מספר רב של בדיקות ובכללן: בדיקות גנטיות, שקיפות עורפית חלבון עוברי, סקירת מערכות ועוד. חשוב לדעת שלא כל הבדיקות ממומנות ע"י הקופה ועל כן על הרופא המטפל חלה חובה ליידע את האישה ולהסביר לה על כל היצע הבדיקות הקיים, לרבות אלו אשר ניתן לבצען באופן פרטי. רוב הבדיקות מבוצעות בשבועות מסוימים ועל כן יש חשיבות רבה לשבוע ההיריון ולביצוע הבדיקה במועד. אי הפניה לבדיקות אלה במועד או אי פענוח נכון של ממצאי הבדיקה, למשל, היקף ראש קטן או גדול, אשר לא זוהה, או אי הפניה לבדיקת מי שפיר בעקבות תוצאה לא תקינה בבדיקת החלבון העוברי היא רשלנות רפואית העלולה להוביל לעיתים למומים קשים אצל היילוד (פיגור שכלי, תסמונת דאון). אי אבחון של מומים בעובר בבדיקת אולטרה סאונד. ההמלצה הידועה היא לבצע 3 בדיקות אולטרסאונד במהלך ההיריון. כאשר באחת הבדיקות הללו מופיע ממצא חריג, על הרופא המטפל מוטלת החובה להפנות לבדיקות מקיפות יותר (סקירה מורחבת, ייעוץ גנטי ועוד). חשוב לדעת שכאשר ההיריון מתנהל כשורה, קופת החולים מספקת סקירות בסיסיות בלבד, וניתן ואף רצוי לבצע סקירת מערכות מורחבת באופן פרטי שמטרתה לזהות מומים ולבדוק איברים שלא נבדקו במהלך הסקירה הבסיסית (גפיים, פנים ועוד). כאשר הרופא אינו מיידע את האישה בדבר קיומן של הבדיקות הללו ובסופו של דבר נולד תינוק עם מום שניתן היה לאבחנו בסקירת מערכות, הרי שמדובר ברשלנות רפואית, בגינה ניתן לתבוע. רשלנות באי הפניה לבדיקות סקר גנטי. בכל תכנון הריון על הרופא להסביר לאישה על קיומן של בדיקות סקר גנטיות. אף אם מדובר בהריון שני ושלישי ובוצעו בעבר בדיקות סקר, על הרופא לעדכן כי קיימות בדיקות סקר חדשות ובמידת הצורך לבצע בדיקות אלה טרם ההיריון. ישנם מצבים המחייבים הפניה לייעוץ גנטי למשל אם ישנו ילד נוסף הסובל ממחלה גנטית או מום, נישואי קרובים ועוד. לעיתים ההפניה לייעוץ גנטי עשויה להתעורר דווקא במהלך ההיריון לאור ממצאי בדיקות שבוצעו (מום שהתגלה בסקירת המערכות). אי הפניה לבדיקות סקר כנדרש ואי יידוע האישה בדבר קיומן של בדיקות אלה מקימות עילת תביעה בגין רשלנות רפואית נגד הרופא המטפל או נגד קופת החולים. רשלנות במהלך הלידה. רשלנות רפואית יכולה להתבטא לא רק במהלך מעקב ההיריון אלא גם במהלך הלידה עצמה. הערכה לא נכונה של משקל העובר כאשר מדובר בעובר גדול (מעל 4 קילו) בשילוב עם נתונים אימהיים נוספים, עשויה להוביל למצב של כליאת כתפיים – זהו מצב בו הראש יוצא, אך הכתף נתקעת בתעלת הלידה ויכול להתבטא בסיבוכים לאם הכוללים בין היתר קרע בפירנאום, וסיבוכים קריטיים לעובר, כגון: פגיעה עצבית במקלעת עצבי הזרוע (Erb's palsy), שברים בקלביקולה (עצם הבריח) ולעיתים אף תשניק לידתי. מצב נוסף היכול להתפרש כרשלנות רפואית הינו אי ביצוע ניתוח קיסרי במועד. מצוקה עוברית המתבטאת במוניטור מחייבת במקרים מסוימים ביצוע ניתוח קיסרי דחוף לחילוץ העובר. עיכוב בהחלטה על הניתוח או עיכוב בביצוע יכולים להיות הרי אסון ולהביא לתוצאות קשות כגון, שאיפת מקוניום, שיתוק מוחין ולעיתים אף מוות. במהלך ההיריון מומלץ להיות עם אצבע על הדופק, לשאול את כל השאלות וכמובן לבצע את הבדיקות אליהן הפנה הרופא המטפל. אמנם האחריות המלאה מוטלת על הרופא הן לגבי המעקב והן לגבי היידוע אודות הבדיקות הקיימות, אך מומלץ כי המטופלת תהיה שותפה מלאה ותגלה ערנות בכל הנוגע למעקב ההיריון והלידה. כמו כן, חשוב מאוד לשמור את תיק מעקב ההיריון וכן את דיסק סקירות המערכות גם לאחר הלידה. מסמכים אלה הינם כלי חשוב עבור עורך הדין העוסק בתחום הרשלנות הרפואית להוכחת התביעה. המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.

מי מאיתנו אוהב ללכת לרופא שיניים? כנראה שאף אחד, אבל לעיתים הדבר בלתי נמנע והכרחי לשמירה על היגיינת הפה והאסתטיקה. ברפואת שיניים בשונה מרפואה אחרת, לרוב מדובר בטיפולים פרטיים ויקרים, כשלמטופל אין כלל ידע, הבנה ויכולת לדעת מהן הפעולות המבוצעות בפיו, ולרוב מתגלה הנזק רק כאשר מגיע לטיפול אצל רופא שיניים אחר. טיפול שיניים רשלני ובלתי מקצועי עשוי לגרום נזק ארוך טווח לעצבים, לשיניים, לחניכיים ועשוי להוביל לכאב וסבל רב של המטופל יחד עם הוצאה כלכלית ניכרת. כמו כל תחום ברפואה גם טיפולי השיניים יכולים להיות טיפולים הכרחיים ובכללם עקירות, טיפולי שורש, סתימות, וכן טיפולים אלקטיביים כגון הלבנת שיניים, וכו'. מדובר בפרוצדורות לרוב פשוטות יחסית שמתבצעות מדי יום במרפאות השונות, ולעיתים הטיפול מסתבך עד כדי נזקים בלתי הפיכים למטופל. חשוב לדעת כי לא כל סיבוך או חוסר הצלחה של טיפול שיניים מקורו דווקא ברשלנות רפואית. המבחן הינו מבחן הרופא הסביר, כלומר האם רופא השיניים הספציפי העניק למטופל טיפול סביר בהתאם לסטנדרטיים הרפואיים המקובלים. גם ברפואת שיניים חב הרופא בחובת זהירות כלפי המטופל, בהסכמה מדעת ולאחר שהסביר לו את מהות הטיפול, ובמעקב אחר תוצאות הטיפול למשל קליטת השתל, שיקום הפה ועוד. רשלנות רפואית בתחום רפואת השיניים נובעת לרוב ממספר גורמים ובכללם חוסר מקצועיות של רופא השיניים המטפל, תכנון לקוי של הטיפול ועוד ויכולה להיגרם בטיפולים שונים לדוגמא: מתן זריקת הרדמה במינון שגוי עשויה להוביל לשתוק חלל הפה, פגיעה בשרירי הפנים ו/או בלסת. דוגמאות נוספות הינן עקירת שן שלא לצורך (לרוב שיני בינה), אי ביצוע צילוםCT טרם השתלת שיניים, טיפול אורתודנטי אצל מי שאינו מומחה בתחום ועוד. רצוי כבר בתחילת הטיפול לבקש מהרופא הסבר אודות הטיפול, סיכוניו ומשך הזמן שעשוי להמשך וכן האם קיים טיפול חלופי. כמו כן, במקרים מסוימים ניתן לאתר עוד במהלך הטיפול סימני אזהרה אשר עשויים למנוע מהמטופל נזק ולחסוך תביעה עתידית למשל: כאב רב ממושך, טיפול שאורך מעבר לזמן שנקבע, נשירת כתרים, התחמקות הרופא ממענה על שאלות ומתן הסברים, כל אלה מצדיקים פנייה לרופא שיניים אחר לקבל חוות דעת נוספת. הליך התביעה כאן דומה להליך של רשלנות רפואית כללית וגם כאן נדרשת חוות דעת של רופא שיניים מומחה בתחום שאף יעריך את מידת הנזק ואת עלות הטיפול השיקומי הנדרש. חשוב לשמור ולאסוף את כל הקבלות שהוצאו בגין התשלומים ששולמו לרופא השיניים, וכן צילומים במידה וקיימים. פעמים רבות מטופלים חוששים לתבוע את רופא השיניים מחשש שהרופא בעצמו לא יוכל לשלם את הנזק שנגרם לו. חשוב לדעת כי רוב הרופאים והמוסדות הרפואיים מבוטחים בביטוח אחריות מקצועית ועל כן במקרים בהם מוגשת תביעת רשלנות רפואית, חברת הביטוח היא המייצגת והיא האחראית לתשלום הפיצוי. בכל מקרה, לא מומלץ לפנות לרופא השיניים או לחברת הביטוח באופן עצמאי במכתב תלונה, שכן הדבר עשוי לגרום נזק רב לתביעה העתידית שתוגש ככל שמכתב התלונה לא יניב תוצאה רצויה. ועל כן, אם התעורר חשד כי נגרם נזק כתוצאה מטיפול שיניים רשלני, מומלץ להתייעץ עם עו"ד בתחום. המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.

תופעת הניתוחים הפלסטיים הולכת וגוברת לאחרונה. ניתן לראות מגמת עלייה בקרב המנותחים, לא רק נשים אלא גם בקרב גברים (כ-20% מכללת המנותחים) ואף בקרב בני נוער (כ-15% מכלל המנותחים). ניתוחים פלסטיים הם ניתוחים אלקטיביים, כלומר ניתוחים שאינם דחופים ואינם מצילי חיים, ונועדו לצרכים אסתטיים. אולם חשוב לזכור שגם ניתוח פלסטי הוא ניתוח לכל דבר ועניין, וככזה גם לו יש לא מעט סיכונים וסיבוכים. חשוב להדגיש כי לא כל תוצאה לא מוצלחת של ניתוח פלסטי הינה בהכרח כתוצאה מרשלנות רפואית. אז איך נדע מתי מדובר ב רשלנות רפואית? עוד טרם ביצוע הפרוצדורה הניתוחית (שהיא לרוב בלתי הפיכה) יכולה להתעורר שאלת הרשלנות הרפואית בעצם אי שליחת המנותח לבירור פסיכולוגי. בפסיקה קבע בית המשפט כי בניתוחים מעין אלה, מקובל להפנות את המטופל להערכה פסיכולוגית לבחינת התאמתו לניתוח מבחינת אישיות ולהפנותו במידת הצורך לטיפול נפשי להתמודדות עם בעיות בדימוי הגוף ובדימוי העצמי. בנוסף, כבר בשלב הראשוני, על הרופא המנתח ללמוד על עברו הרפואי של המטופל, ולהנחותו בדבר הכנה לניתוח כגון הפסקת עישון, הצטלקות, לקיחת תרופות כרוניות וכדומה וכן מצבו טרם הניתוח למשל עודף משקל. אי לקיחת אנמנזה מתאימה שהובילה בסופו של דבר לנזק מהווה רשלנות רפואית. אחת העילות הנפוצות ביותר לתביעות רשלנות רפואית היא שאלת ה "הסכמה מדעת". ישנם לא מעט מקרים בהם, נגרם למנותח נזק כתוצאה מן הניתוח, אשר לו ידע המנותח כי נזק זה יכול להתרחש, היה בוחר שלא לעבור את הניתוח כלל. על כן בית המשפט בוחן בראש ובראשונה לצורך הכרעה בתיק, האם הפר המנתח את חובתו לספק למטופל את מלוא המידע אודות הניתוח. בין היתר בוחן בית המשפט איזה מידע נמסר בדיוק ע"י המנתח לתובע, ואלו הסברים קבל המנותח הן בכתב והן בעל פה. כמו כן, מהן החלופות הטיפוליות שהוצעו למטופל, האם הוסברו התוצאות האפשריות לרבות הסיבוכים והסיכויים, תופעות לוואי ולמה בדיוק הסכים המטופל. טענת אי הסכמה מדעת תקום לתובע במקום בו לא עמד בפניו כל המידע הרפואי הנחוץ לו לקבלת החלטה שקולה בנסיבות העניין. בעניין זה קבע בית המשפט (ע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' שדה) כי ככל שהטיפול אינו חיוני, כך כוללת חובת הגילוי מתן מידע מפורט יותר וההסבר נכלל ברף העליון של חובת הגילוי והוא כולל התייחסות לסיכויי הצלחה, וגם מתן אזהרה מפני סיבוכים אפשריים גם אם הם נדירים. רשלנות רפואית יכולה להתרחש אף בזמן הניתוח עצמו, כתוצאה מחוסר מיומנות של המנתח, הן בשלב החיתוך והן בשלב התפירה, אי התאמת הניתוח למטופל, שימוש בחומרים אסורים ועוד. אף לאחר הניתוח חלה חובה על הרופא המטפל לבצע מעקב אחרי המנותח, לתת לו הנחיות לתקופת ההחלמה, כגון: חבישת חגורת בטן אלסטית, חזייה מתאימה, אי ביצוע פעולות מסויימות כגון הרמת משקל ועוד. במשרדנו הוגשה לאחרונה תביעה של תובעת לאחר ירידה דרסטית במשקל, בגין ניתוח כושל של מתיחת בטן והרמת שדיים, אשר בוצעה ע"י הנתבע ואשר הותירה את התובעת במצב גרוע יותר ממנו סבלה טרם הניתוח. בכתב התביעה שהוגש נטען כי הוסבר לתובעת כי הניתוח כולל בין היתר שאיבת שומן וכן שתלי סיליקון שאמורים היו להיות מושתלים בשדיה (ועליהם אף שילמה). בפועל לא בוצעה כלל שאיבת שומן ואף לא החדרת שתלי סיליקון ובסופו של יום לאור כישלון הניתוח הראשון נזקקה התובעת לניתוח תיקון שנה מאוחר יותר שבוצע ע"י התובע ואף הוא כשל, וכעת עומדת היא בפני ניתוח נוסף. חשוב לזכור כי מעבר לנזק הגופני והאסתטי של אותו מטופל, נגרם לו לרוב גם נזק נפשי. אותו מטופל מלכתחילה בקש לבצע את הניתוח בשל חוסר שביעות רצון ממראה גופו, או פניו ומרצונו לשנות את מראהו, כאשר בפועל מצבו לא השתפר, אלא אף החמיר. במצבים כאלה, עשויה להיגרם למטופל נכות נפשית העלולה לגרום לפגיעה בתפקודו היומיומי האישי והמקצועי בגינה רשאי הוא לתבוע פיצוי נוסף מאת המנתח. המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.

תסמונת אשרמן במהלך ההיריון מתפתחת ברחם השליה שתפקידה להעניק מזון וחמצן לעובר בכל תקופת שהותו ברחם. זמן קצר לאחר יציאת הוולד מהרחם, נפלטת השליה מהרחם באופן עצמאי. קיימים מצבים בהם השליה נעוצה בדופן הרחם ואז לאחר לידה, או הפסקת הריון יזומה, היא אינה יוצאת בשלמותה ונותרות שאריות בחלל הרחם. שארית שליה ברחם הינה מעין "פצצה מתקתקת". סיבוכים תוך רחמיים העשויים להתרחש כוללים בין היתר זיהומים והידבקויות ובמקרים קיצוניים אף אובדן הפוריות (חוסר יכולת להרות או הפלות חוזרות), ועל כן חשוב להיות קשובים לסימני האזהרה לקיומה של שארית שליה. אחד הסימנים הוא דימום מוגבר או מתמשך לאחר לידה. במקרים אלה צריך להתעורר חשד להיוותרות שארית שליה ולביצוע סקירת רחם ידנית ואולטרסונוגרפית. תשומת לב מוגברת זו נדרשת מהיולדת עצמה ולבטח מהצוות הרפואי המטפל. אז איך נדע אם היתה רשלנות רפואית? לא בכל מקרה בה נותרת שארית שליה מדובר ברשלנות רפואית. חשוב לבחון האם במהלך הלידה נהג הצוות התנהגות סבירה אשר תמנע את הצורך בגרידה לאחר הלידה.  לעיתים עצם פעולת ריקון הרחם באמצעות כפית גרידה מתכתית (הנקראת קורטה) יכולה לפגוע ברירית הרחם ולגרום להידבקויות, חוסר וסת או אובדן הפוריות – תסמונת המכונה "תסמונת אשרמן". על כן, פעולת הגרידה צריכה להתבצע בזהירות יתרה ועל הצוות המטפל לשקול במקביל טיפולים נוספים ומשלימים על מנת למנוע הידבקויות ובכללם טיפול הורמונלי באמצעות אסטרוגן, הכנסת בלון קטטר לחלל הרחם לאחר הפרוצדורה, או החדרת התקן תוך רחמי. דוגמא נוספת הינה ביצוע הפסקת הריון תרופתית על פני פעולה כירורגית העשייה להוביל לפגיעה ברחם. לאחר האבחון הרפואי של "תסמונת אשרמן" יש לבצע "היסטרוסקופיה אבחנתית" שמטרתה להפריד את ההידבקויות שנוצרו בחלל הרחם. חשוב לזכור שפעולה זו כרוכה בסיכונים ועלולה אף היא לגרום לנזקים בלתי הפיכים ברחם. חוסר מיומנות וחוסר ניסיון של מבצע ההיסטרוסקופיה עד כדי פגיעה קשה ברחם, עשוי להיחשב כרשלנות רפואית. בבחינת רשלנות רפואית יש לבחון האם הצוות הרפואי המטפל נהג תוך חריגה מסטנדרטים רפואיים או נורמות מקובלות בפרקטיקה הרפואית. האם הצוות הרפואי קשוב היה לתלונות היולדת ולסימני האזהרה ? חשוב לדעת כי ככל שהאבחון מתרחש בשלב מאוחר יותר, הסיכוי לנזקים וסיבוכים גדול יותר. בשלב הבא יש לבחון מה הנזק הנגרם ליולדת. ככל שהנזק חמור יותר הפיצוי הכספי גבוה יותר. אין ספק כי פגיעה בפריון, הכרוכה לרוב גם בנזק נפשי ולעיתים אף בשירותי פונדקאות, הינה גבוהה יותר מאשר נזק הכרוך בביצוע גרידה נוספת או היסטרוסקופיה. כדאי לדעת כי "תסמונת אשרמן" כרונית מקנה נכות בשיעור של 30% לצמיתות על פי תקנות המוסד לביטוח לאומי והדבר זהה למצב של אובדן רחם. לצערנו לנכות זו נלווית לרוב גם נכות נפשית קבועה הכרוכה בדיכאון ובעיות נפשיות בגינן זכאית האישה לאחוזי נכות נוספים. מומלץ, לכל אשה הסובלת מתסמונת אשרמן ו/או הידבקויות בחלל הרחם לברר את הסיבה למצבה ואת התנהלות הצוות הרפואי הן בשלב הלידה/ההפלה והן לאחריה. ראוי לזכור שעל מנת להוכיח כי הנזק ארע עקב התרשלות יש להצביע על קשר סיבתי בין ההתנהגות הרשלנית לבין הנזק שנגרם. לשם כך יש להיעזר בחוות דעת של מומחה רפואי מתחום הגינקולוגיה וכן להיוועץ עם עורך דין הבקי בתחום לקבלת פיצוי מקסימלי. המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.