מירב אשל משרד עו"ד

תופעת הניתוחים הפלסטיים הולכת וגוברת לאחרונה. ניתן לראות מגמת עלייה בקרב המנותחים, לא רק נשים אלא גם בקרב גברים (כ-20% מכללת המנותחים) ואף בקרב בני נוער (כ-15% מכלל המנותחים).

ניתוחים פלסטיים הם ניתוחים אלקטיביים, כלומר ניתוחים שאינם דחופים ואינם מצילי חיים, ונועדו לצרכים אסתטיים. אולם חשוב לזכור שגם ניתוח פלסטי הוא ניתוח לכל דבר ועניין, וככזה גם לו יש לא מעט סיכונים וסיבוכים.

חשוב להדגיש כי לא כל תוצאה לא מוצלחת של ניתוח פלסטי הינה בהכרח כתוצאה מרשלנות רפואית.

אז איך נדע מתי מדובר ב רשלנות רפואית?

עוד טרם ביצוע הפרוצדורה הניתוחית (שהיא לרוב בלתי הפיכה) יכולה להתעורר שאלת הרשלנות הרפואית בעצם אי שליחת המנותח לבירור פסיכולוגי. בפסיקה קבע בית המשפט כי בניתוחים מעין אלה, מקובל להפנות את המטופל להערכה פסיכולוגית לבחינת התאמתו לניתוח מבחינת אישיות ולהפנותו במידת הצורך לטיפול נפשי להתמודדות עם בעיות בדימוי הגוף ובדימוי העצמי.

בנוסף, כבר בשלב הראשוני, על הרופא המנתח ללמוד על עברו הרפואי של המטופל, ולהנחותו בדבר הכנה לניתוח כגון הפסקת עישון, הצטלקות, לקיחת תרופות כרוניות וכדומה וכן מצבו טרם הניתוח למשל עודף משקל. אי לקיחת אנמנזה מתאימה שהובילה בסופו של דבר לנזק מהווה רשלנות רפואית.

אחת העילות הנפוצות ביותר לתביעות רשלנות רפואית היא שאלת ה"הסכמה מדעת". ישנם לא מעט מקרים בהם, נגרם למנותח נזק כתוצאה מן הניתוח, אשר לו ידע המנותח כי נזק זה יכול להתרחש, היה בוחר שלא לעבור את הניתוח כלל.

על כן בית המשפט בוחן בראש ובראשונה לצורך הכרעה בתיק, האם הפר המנתח את חובתו לספק למטופל את מלוא המידע אודות הניתוח. בין היתר בוחן בית המשפט איזה מידע נמסר בדיוק ע"י המנתח לתובע, ואלו הסברים קבל המנותח הן בכתב והן בעל פה. כמו כן, מהן החלופות הטיפוליות שהוצעו למטופל, האם הוסברו התוצאות האפשריות לרבות הסיבוכים והסיכויים, תופעות לוואי ולמה בדיוק הסכים המטופל. טענת אי הסכמה מדעת תקום לתובע במקום בו לא עמד בפניו כל המידע הרפואי הנחוץ לו לקבלת החלטה שקולה בנסיבות העניין.

בעניין זה קבע בית המשפט (ע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' שדה) כי ככל שהטיפול אינו חיוני, כך כוללת חובת הגילוי מתן מידע מפורט יותר וההסבר נכלל ברף העליון של חובת הגילוי והוא כולל התייחסות לסיכויי הצלחה, וגם מתן אזהרה מפני סיבוכים אפשריים גם אם הם נדירים.

רשלנות רפואית יכולה להתרחש אף בזמן הניתוח עצמו, כתוצאה מחוסר מיומנות של המנתח, הן בשלב החיתוך והן בשלב התפירה, אי התאמת הניתוח למטופל, שימוש בחומרים אסורים ועוד.

אף לאחר הניתוח חלה חובה על הרופא המטפל לבצע מעקב אחרי המנותח, לתת לו הנחיות לתקופת ההחלמה, כגון: חבישת חגורת בטן אלסטית, חזייה מתאימה, אי ביצוע פעולות מסויימות כגון הרמת משקל ועוד.

במשרדנו הוגשה לאחרונה תביעה של תובעת לאחר ירידה דרסטית במשקל, בגין ניתוח כושל של מתיחת בטן והרמת שדיים, אשר בוצעה ע"י הנתבע ואשר הותירה את התובעת במצב גרוע יותר ממנו סבלה טרם הניתוח.

בכתב התביעה שהוגש נטען כי הוסבר לתובעת כי הניתוח כולל בין היתר שאיבת שומן וכן שתלי סיליקון שאמורים היו להיות מושתלים בשדיה (ועליהם אף שילמה).

בפועל לא בוצעה כלל שאיבת שומן ואף לא החדרת שתלי סיליקון ובסופו של יום לאור כישלון הניתוח הראשון נזקקה התובעת לניתוח תיקון שנה מאוחר יותר שבוצע ע"י התובע ואף הוא כשל, וכעת עומדת היא בפני ניתוח נוסף.

חשוב לזכור כי מעבר לנזק הגופני והאסתטי של אותו מטופל, נגרם לו לרוב גם נזק נפשי. אותו מטופל מלכתחילה בקש לבצע את הניתוח בשל חוסר שביעות רצון ממראה גופו, או פניו ומרצונו לשנות את מראהו, כאשר בפועל מצבו לא השתפר, אלא אף החמיר.

במצבים כאלה, עשויה להיגרם למטופל נכות נפשית העלולה לגרום לפגיעה בתפקודו היומיומי האישי והמקצועי בגינה רשאי הוא לתבוע פיצוי נוסף מאת המנתח.

המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.