מירב אשל משרד עו"ד

כל טיפול רפואי המוענק למטופל מחייב הסכמתו מדעת, אם באמצעות חתימה ואם בהתנהגות. סעיף 14 (ב) לחוק זכויות החולה קובע רשימה של טיפולים המפורטים בתוספת השנייה לחוק המחייבים חתימה על מסמך אשר יכלול את תמצית ההסבר שניתן למטופל

הטיפולים המפורטים בחוק הינם:

1. ניתוחים, למעט כירורגיה זעירה.
2. צינתורים של כלי דם.
3. דיאליזה.
4. טיפול בקרינה מייננת (רדיותרפיה).
5. טיפולי הפריה חוץ-גופית.
6. כימותרפיה לטיפול בתהליכים ממאירים.

לצד חוק זה ישנן הוראות חוק נוספות כגון תקנות בריאות העם, המגדירות מהם הטיפולים בהם נדרשת הסכמה בכתב. לדוגמא בדיקת מי שפיר וכדומה.

תמצית ההסבר המפורטת בטופס ההסכמה אינה באה להחליף את ההסבר עצמו. על הרופא להעניק למטופל את כל המידע הנחוץ לו לצורך קבלה מושכלת לגבי הטיפול שיינתן לו, תוך מתן הסבר בדבר הסיכויים והסיכונים של אותו טיפול.

כאשר המידע הרלבנטי לא היה גלוי למטופל, למעשה לא ניתנה הסכמתו מדעת של המטופל לטיפול ובכך קמה לו עילת תביעה עצמאית גם במקום בו הטיפול הצליח ולו רק מעצם הפגיעה בחופש הבחירה של המטפל. כך למשל יכול לתבוע אדם שקבל טיפול רפואי והטיפול הצליח, אולם לא הוסברו לו תופעות הלוואי הנלוות לטיפול.

החתימה על טופס ההסכמה לכשעצמה אינה מספקת. קיימת חשיבות למועד החתימה על טופס ההסכמה. כאשר מדובר בניתוח אלקטיבי (שתוכנן מראש) על הרופא למסור את המידע בשלב מוקדם יחסית. כאשר מדובר בניתוחים פלסטיים לרוב המטופלים מקבלים הביתה את טופס ההסכמה על מנת שיוחלו לקרוא בעיון, להתייעץ ולהחליט בצורה מושכלת כי הם מעוניינים בביצוע הניתוח.

לעיתים החתימה על טופס ההסכמה נעשית סמוך לניתוח, כאשר המועמד לניתוח כבר מטושטש מתרופות הרגעה, במקרים כאלה קבע בית המשפט במספר מקרים כי אין נפקות לטופס ההסכמה, כלומר החתימה אינה תקפה.

טופס ההסכמה צריך להיות מנוסח באופן שיהיה ברור למטופל ועל כן יש להחתים על טופס הסכמה בשפתו של המטופל. כאשר אין טופס כזה, יש להסביר לו בשפה המובנת לו (באמצעות מתורגמן למשל). כיום ניתן למצוא טפסים בארבע שפות: עברית, אנגלית, רוסית וערבית.



טפסי ההסכמה הינם לרוב סטנדרטים אולם ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) ניסחה טפסי הסכמה ייעודיים (ספציפיים) לפרוצדורות שונות. כאשר לא קיים טופס ספציפי על הרופא להוסיף בכתב ידו תמצית ההסברים הנוספים שניתנו ושאינם מפורטים בטופס.

הרשומה הרפואית, כלומר תיקו הרפואי של המטופל מהווה ראייה חשובה שתעמוד בפני בית המשפט כאשר יידרש התובע להוכיח תביעתו. לכן, על הרופא לתעד מהם ההסברים שניתנו למטופל, האם המטופל שאל שאלות, האם הבין את שנאמר לו וכדומה. כאשר הרשומה הרפואית אינה קיימת או לא מתועדים ההסברים שניתנו נגרם לתובע "נזק ראייתי" המקשה עליו לנהל את תביעתו, ולכך יש משקל רב לטובת התובע.

כיום, נודעת חשיבותה של הסכמה מדעת ומתן הסברים למטופלים לפני ביצוע הטיפול ואנו עדים לטיפולים בהם הרופאים מחתימים על טפסי הסכמה גם בלא שקיימת הוראה מפורשת בחוק.

כמו כן, כאשר מדובר בפרוצדורות מורכבות ובניתוחים שאינם דחופים ומצילי חיים, ישנם מוסדות רפואיים המחלקים דפי מידע מפורטים למטופל טרם הניתוח, שם מוסבר למטופל אודות הניתוח וכן כל המידע הנחוץ לו כדי לקבל הסכמתו מדעת לניתוח. ברשומה הרפואית יירשם כי המטופל קבל דף מידע וכן יישמר עותק מדף המידע שקיבל.

המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.