מירב אשל משרד עו"ד

חופש הביטוי מאפשר לכל אחד מאיתנו לומר את שעל ליבו. בעידן הטכנולוגי בו אנו חיים, עם התפשטותן של הרשתות החברתיות, מקום בו כל אחד יכול להביע את דעותיו האישיות, אנו נחשפים לא אחת להתבטאויות העלולות לפגוע באדם עליו פורסם הפוסט. בעקבות כך אנו עדים ליותר ויותר תביעות בגין לשון הרע, ובימ"ש נאלץ להכריע האם אכן מדובר בלשון הרע או שמדובר בדעה שלילית על אדם.

אם כך, מתי נדע כי מדובר בלשון הרע ?

חוק איסור לשון הרע נחקק כבר בשנת 1965 והוא נועד להבטיח הגנה ושמירה על כבודו ושמו של הפרט. לשם כך המחוקק הגדיר תחילה מה עומד בבסיס לשון הרע:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול:

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו... בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית".

בבואו להכריע האם מדובר בלשון הרע נדרש בית המשפט לבחון מספר משתנים:

ראשית, יש לבחון מהי האמרה וכיצד היא נתפסת בעיני הציבור. האם מדובר בדעה אישית או במידע אובייקטיבי, ומהו ההקשר החברתי בו נאמרה אותה דעה. בית המשפט בוחן את השאלה כיצד היה האדם הסביר מפרש את דבר הפרסום. מעבר לכך, חשוב להבין האם הנפגע הוא דמות ציבורית או אדם פרטי. לרוב כאשר מדובר בדמות ציבורית בעלת נגישות רבה לכלי התקשורת, המשקל שיש לתת לשם הטוב נחלש.

מעבר לכך, יש להבחין בדעה שנאמרת ע"י בעל מקצוע, עיתונאי, אשר הבעת העמדה הינה חלק משגרת עבודתו, לבין דעה שנשמעת בציבור מתוך כוונה להשפיל ולבזות את האדם עליו הושמעה הדעה.

משתנה נוסף הינו סוגיית הנזק. יש לבחון האם נגרם נזק, היקפו ומידת חומרתו. חשוב לדעת כי החוק הסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי של עד 50,000 ₪ גם ללא הוכחת נזק מצד התובע, אולם על התובע להוכיח כי הדברים שנאמרו עלולים להביא לנזק כפי שפורט לעיל.

כמובן שכאשר נגרם נזק מוחשי ניתן לפסוק סכומים גבוהים יותר ולעיתים אף לתבוע בגין עוולות נוספות מדיני הנזיקין.

שלישית, נבחנת התנהגותו של המפרסם לאחר הפרסום, ברגע שהבין כי פגע באחר. אם המפרסם פעל להקטנת הנזק ואף הביע חרטה והתנצלות יטה בית המשפט להקל בסעד שיפסוק.

החוק קבע רשימה של פטורים, כלומר מקרים מותרים בהם הפרסום לא ישמש עילה לתביעת לשון הרע: פרסום הליכים בישיבת הכנסת, בישיבת הממשלה, ע"י מבקר המדינה או ע"י הממשלה. פרסום בדיון משפטי, פרסום ע"י ועדת חקירה, פרסום נכון והוגן של דברים שנאמרו בישיבה פומבית של הליך שיפוטי או ועדת חקירה, פרסום במסגרת דו"ח או ישיבה פומבית של מוסדות בהם המדינה חברה או פרסום שחייב להיעשות על פי חובה שבדין או היתר של רשות מוסמכת.

נוסף לפטורים קבע החוק מספר הגנות. אחת מהן הינה הגנת אמת בפרסום. על מנת שהמפרסם יוכל ליהנות מהגנה זו הוא נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הינו שהפרסום היה אמת. הפסיקה אף הרחיבה וקבעה כי על המפרסם להוכיח כי הפרסום הוא אמת כפי שהיה במועד הפרסום. התנאי השני הינו כי בפרסום היה עניין ציבורי, כלומר הפרסום יביא עמו תועלת לציבור.

הגנה נוספת הינה הגנת תום הלב וקיומן של נסיבות המפורטות בחוק.

תביעת לשון הרע הינה תביעה קשה וסבוכה. במקרים בהם מוגשת תביעת סרק או כאשר התביעה נדחית, יכול בית המשפט לפסוק הוצאות משפט לטובת הנתבע. לכן, להצלחת התביעה יש לפנות לעו"ד מנוסה הבקי בתחום זה.

המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.