מירב אשל משרד עו"ד

לא אחת אנו עדים לפגיעה גופנית, ולעיתים עד כדי מוות, המתרחשת כתוצאה משימוש במוצר. כיצד נדע האם מדובר במוצר פגום והאם יש את מי לתבוע?

פעמים רבות קשה להוכיח כי נפל פגם במוצר מסוים עד כדי כך שגרם לנזק גוף למשתמש, על כן נחקק חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980. זהו חוק סוציאלי המטיל אחריות חמורה על היצרן, וקובע כי חלה עליו החובה לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שיצר, מבלי שיצטרך להוכיח אשמה מצד היצרן. החוק מרחיב וקובע כי יצרן הינו גם יבואן שייבא לארץ מוצר למטרות מסחריות ואף ספק של מוצר כשלא ניתן לזהות את היצרן או היבואן.

חשוב לזכור שעל פי חוק זה האחריות הינה רק על נזקי גוף, ואם נגרם לאדם נזק אחר, כגון נזק לרכוש, התביעה תהיה בהתאם לפקודת הנזיקין.

אז איך נדע מהו מוצר פגום?

מוצר פגום הינו מוצר אשר מחמת ליקוי בו עלול לגרום לנזקי גוף ואשר בנסיבות העניין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול, והן לא ניתנו או שניתנו במידה שאינה מספקת. נטל ההוכחה במקרה זה יהיה על היצרן, שכן מוטלת עליו החובה לייצר מוצר באופן שלא יגרום נזק כזה, ומשארע הנזק ולא יודעים מה גרם לו, אז ראוי להטיל את החובה על היצרן.

קיימים מספר סוגים של פגם במוצר:

פגם בייצור– כאשר קיימת סטייה מסוכנת מדגם המוצר המקורי. מתרחש לרוב כבר בתהליך הייצור וגם היצרן רואה במוצר זה כפגום. בד"כ מתבטא בטכנולוגיה לא מתקדמת או שמסתמכת על ידע לא אקטואלי למשל, תרופות, פלקל, אסבסט וכו'.

פגם בתכנון או בדגם עצמו, כלומר דגם המכיל סיכון למשתמש ועל התובע לשכנע את ביהמ"ש כי דגם זה אסור שיהיה בשוק.

פגם בשיווק– האזהרות או הוראות השימוש אינן מתאימות. הכוונה בעיקר למוצרים שבשימוש בהם קיים סיכון מיוחד של תופעות לוואי, כגון: תרופות, צבע לשיער וכדומה.

על אף האמור לעיל, החוק מעניק ליצרן מספר הגנות, כלומר 5 מקרים בהם לא ניתן לתבוע את היצרן:

א. פגם מאוחר במוצר, כלומר הפגם נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו של היצרן, וזאת לאחר שהוכיח כי המוצר עבר בדיקות בטיחות סבירות. במקרה זה אם היו רק בדיקות מדגמיות לא תחול ההגנה.

ב. הגנת מצב המידע – בעת שהמוצר היה בשליטת היצרן לא יכול היה לדעת, לפי רמת ההתפתחות הטכנולוגית שהיתה בידו, כי אינו עומד ברמת הבטיחות הסבירה.

ג. מוצר גנוב – על היצרן להוכיח כי שמר על המוצר מפני גניבה וכן התריע אחרים על הגניבה.

ד. הסתכנות מרצון - מצב בו הנפגע ידע על הפגם ועל הסיכון הכרוך בו וחשף עצמו מרצון לאותו סיכון (סיגריות, אסבסט).

ה. אשם תורם – דרישת החוק היא להתרשלות חמורה מצד הניזוק אשר תביא להפחתת סכום הפיצויים בהתאם למידת התרשלותו.

התיישנות: על פי חוק זה, התיישנות הינה 3 שנים מיום גילוי הנזק או 10 שנים מיום ייצור המוצר.

אולם חשוב לדעת כי גם אם חלפה תקופת ההתיישנות על פי חוק זה, עדיין יכול התובע לתבוע על פי פקודת הנזיקין או חוק הגנת הצרכן, כל זאת כמובן בתנאי שההתיישנות על פי דינים אלה טרם חלפה. חשוב לדעת שבמקרה ויבחר התובע לתבוע על פי דינים אלה, נטל ההוכחה יוטל עליו.

המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.