מירב אשל משרד עו"ד

פגיעה נפשית כתוצאה מיחס מעביד – תאונת עבודה?​

בתרבות של היום המקדשת הישגיות ומוסר עבודה גבוה אנו מייחסים לעבודתנו מקום חשוב מאוד בחיינו. מקום העבודה הינו המקום בו אנו מבלים את מרבית שעות היום (בין 5-10 שעות ביום) ועל כן ליחסים הבין אישיים במקום העבודה השלכות רבות על העובד.

בעידן של תחרותיות ורצון להצליח, אנו עדים לא אחת למצבים בהם עובדים נחשפים לעומס חריג והתנכלויות במקום העבודה. התנכלות זו יכולה להתבטא בצורות שונות וע"י גורמים שונים, ההתנכלות יכולה להיות בין עובד לעובד/ת או בין מעביד (דרג בכיר) לעובד (דרג זוטר).

חוקי העבודה ובכללם חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, החוק למניעת הטרדה מינית, חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), נועדו למנוע התנכלויות על רקע זה, ולהביא לסנקציות כלפי המעביד או המתנכל. אולם, חוקים אלה אינם מכסים פגיעות שנגרמו כתוצאה מהתנכלויות "תעסוקתיות "היוצרות סביבת עבודה עוינת עד כדי הטרדה ופגיעה נפשית בעובד, התנכלויות אלה מלוות בצעקות, הכפשות, בריונות, השפלה (באמצעות מילים או משימות). התנכלות זו עשויה להוביל למצבים קשים של חוסר שקט, נדודי שינה, ירידה בביטחון העצמי וחרדות ובמקרים קיצוניים אף התפרצות מחלות נפש ונכות נפשית.

אז מתי תוכר הפגיעה הנפשית כתאונת עבודה?

סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי כדי שאירוע תאונתי יוכר כתאונת עבודה צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים: האחד - שהתאונה ארעה תוך כדי העבודה. השני - האירוע ארע עקב העבודה ו/או תנאי העבודה. כמובן שמדובר באירוע כזה שלא ניתן היה לצפותו מראש. כאמור, לא כל אירוע פתאומי המתרחש במקום העבודה יוצר אוטומטית עילת תביעה אלא רק במקרים בהם יוכח כי הפגיעה הינה תוצר של תנאי העבודה.

חשוב לזכור כי במצבים כאלה של התנכלויות במקום העבודה, לא תמיד מדובר באירוע נקודתי וחולף, ופעמים רבות מדובר במצב מתמשך לעיתים אף במשך שנים. אולם פגיעות אלה אינן כלולות ברשימת מחלות המקצוע (רשימה סגורה) של הביטוח הלאומי ולכן במשך זמן רב חוק הביטוח הלאומי דווקא "פגע" באותם תובעים ולא ניתן להם פיצוי בגין פגיעות אלה.

לאחרונה קבע בית הדין לעבודה כי במקרים קיצוניים יכול שהתנכלות זו תוכר כתאונת עבודה. בית הדין הכיר בהפרעות נפשיות, דיכאון ומניה דיפרסיה שעד כה לא זכו להכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונות עבודה המזכות את התובעים בפיצוי.

במקרים אלה על התובע להוכיח שני דברים: ראשית, כי הפגיעה נגרמה במסגרת העבודה, שנית, כי הפגיעה ארעה באשמתו של המעביד (בכוונה או מרשלנות). יש לזכור כי המצב סבוך וקשה יותר כאשר מדובר במחלה נפשית כשלרוב לתובע היה סיכון להתפרצות המחלה ולכן יש צורך בדומה לדיני הנזיקין הרגילים להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לפגיעה הנפשית.

יש לציין כי ברגע שתוכר הפגיעה ע"י המוסד לביטוח לאומי, פתוחה בפני התובע וקלה יותר הדרך להגשת תביעת נזיקין נגד המעביד לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו (זאת נוסף על סעדים המגיעים לו על פי חוקי העבודה).

המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.